הסיבה העיקרית לכך שאוהלים דו-שכבתיים מבודדים יותר היא המבנה העיצובי שלהם, במיוחד שכבת האוויר בין שתי השכבות, אשר משחקת תפקיד חשוב בבידוד. אוהלים דו-שכבתיים מורכבים לרוב מאוהל חיצוני ואוהל פנימי, היוצרים שכבת אוויר מסוימת בין שתי השכבות. אוויר הוא מוליך תרמי גרוע שיכול לחסום ביעילות את חדירת האוויר הקר מבחוץ, ובכך לשמור על הטמפרטורה בתוך האוהל.
באופן ספציפי, אפקט הבידוד של אוהלים דו-שכבתיים בא לידי ביטוי בעיקר בהיבטים הבאים:
אפקט הבידוד של שכבת האוויר: נוצרת שכבת אוויר בין שתי השכבות של אוהל דו-שכבתי. אוויר הוא מוליך חום גרוע ויכול לחסום ביעילות את חדירת האוויר הקר מבחוץ, ובכך לשמור על הטמפרטורה בתוך האוהל. עיצוב זה דומה ללבישה של מספר שכבות של בגדים כדי לשמור על חום, הגדלת מספר השכבות ואת עובי שכבת האוויר, וכתוצאה מכך אפקט בידוד טוב יותר.
מניעת רטיבות וטל: קיים רווח נפרד בין האוהל החיצוני והפנימי של אוהל דו שכבות, כאשר האוהל החיצוני חוסם רוחות וגשם, בעוד האוהל הפנימי נשאר חם ויבש. עיצוב זה יכול למנוע ביעילות עיבוי בתוך האוהל, במיוחד בסביבות לחות, ויכול לשמור על יובש וחמימות בתוך האוהל.
כושר נשימה: אוהלים דו-שכבתיים מתוכננים בדרך כלל עם אוהל פנימי בעל יכולת נשימה טובה, כך שניתן להזרים את החום הנפלט מגוף האדם דרך האוהל הפנימי, ולמנוע עיבוי לטיפות מים על הדופן הפנימית של האוהל, ובכך להפחית את הלחות. ותופעות עיבוי.
רב תכליתיות: האוהלים החיצוניים והפנימיים של האוהל הדו-שכבתי ניתנים לשימוש בנפרד, מה שמגביר את גמישות השימוש. לדוגמה, בימי שמש, רק החופה החיצונית יכולה לשמש כשמשיה, בעוד שבסביבות קרות או לחות, ניתן להשתמש גם בחופה הפנימית וגם החיצונית כדי לספק בידוד טוב יותר ועמידות בפני לחות.